פסק-דין בתיק ת"א 10826-08

1.                  התובעת היא, לטענתה, אחת מהבעלים של נכס הנמצא ברחוב הורקנוס 5 בירושלים, שכולל אולם, מטבח ושירותים (להלן: "המושכר"). כמפורט בכתב התביעה שכרה הנתבעת מס' 1, את המושכר לשם הפעלתה של מסעדת 'ספגטים'.  הנתבעים מס' 2 ו- 3 הם המנהלים ובעלי המניות של הנתבעת.

2.                  כמתואר בכתב התביעה בעקבות מספר שיחות שהיו בין בא כוחה של התובעת, עורך הדין יעקב בן מלך, (להלן: "בן מלך") לבין הנתבעים שלח בן מלך לנתבעים נוסח של חוזה שכירות שהיה קיים בין התובעת לבין השוכר הקודם במושכר כולל נספח תשלומים ונספח ערבות וסוכם, לטענת התובעת, עם הנתבעים כי הסכם זה בשינויים המחויבים כמו שמות ותאריכים יהיה בסיס לשכירת המושכר על ידי הנתבעים ויחייב את הצדדים. עוד מתואר בכתב התביעה כי בפגישה שהתקיימה בין בן מלך לבין הנתבעים ביום 5.4.05 הסכימו הנתבעים לכל התנאים שבהסכם על נספחיו, כולל ולרבות נספח התשלומים, וכל שביקשו לתקן הוא לקצר את תקופת ההודעה המוקדמת ובן מלך הסכים לכך ואישר זאת בכתב. עוד מצוין כי התובעת מכרה לנתבעים ציוד שהיה בבעלות השוכר הקודם בנכס ומסרה לנתבעים את החזקה בו ביום 5.4.05 וזאת אף מבלי שנחתם הסכם שכירות כתוב.

3.                  אין מחלוקת על כך שזמן קצר לאחר כניסת הנתבעים למושכר פנה בא כוחם לבן מלך וטען כי התובעת התחייבה לכך שהמושכר יכלול גם את החצר הצמודה אך למרות זאת הוברר כי זו משרתת מסעדה אחרת, מסעדת דארנא, ואינה עומדת לרשות הנתבעים. הצדדים החליפו ביניהם מכתבים שונים עד שביום 7.8.05 הודיע הנתבע מס' 2 לבן מלך כי הנתבעים יפנו את המושכר בסוף חודש אוקטובר 2005.

4.                  בהמשך כתב התביעה נכתב כי לאור רצונם של הנתבעים להישאר במקום תקופה נוספת הוארכו יחסי השכירות עד שביום 31.1.06 שוחחו עו"ד בן מלך והנתבע מס' 2 כאשר האחרון הודיע לעו"ד בן מלך כי המושכר יפונה בתוך מספר ימים ובכל מקרה ימשיכו להחזיק במושכר עד לסוף חודש פברואר 2006.

5.                  התובעת טוענת כי בפועל הוחזר לה המושכר באיחור רב ופונה רק ביום 25.6.2006 כשהוא במצב מוזנח, חלונותיו שבורים, יש בו לכלוך ועזובה, פגרי חתולים, עכברים ועכברושים. התובעת טוענת כי נדרשה לבצע פעולות שונות לפינוי, תיקון, ניקוי וסיוד שנמשכו עד ליום 22.8.2006.

6.                  התביעה שבפני היא על סך של 100,283 ש"ח המורכב מהסכומים הבאים:

א.      דמי שכירות לתקופה שמיום 1.2.06 ועד ליום 22.8.06 לפי שכר דירה של 2,000 דולר לחודש בתוספת מע"מ - 59,400 ש"ח.

ב.       ארנונה לתקופה של 16 חודשים מיום 5.4.06 ועד ליום 5.8.06 לפי שטח של 94 מ"ר וסכום של 270.94 ש"ח למטר - 33,965 ש"ח.

ג.        תיקונים שבוצעו במושכר כדי להתאימו למצב שבו קיבלו אותו הנתבעים וניקיום - 6,240 ש"ח.

ד.       חוב לחברת החשמל - 678 ש"ח.

7.                  עוד נטען כי הנתבעים התחייבו לשלם לתובעת ריבית עבור הסכומים שבפיגור לפי ריבית החריגה הנהוגה בבנק הפועלים בתוספת 2% לחודש ולכן מגיע לתובעת סכום נוסף של 19,024 ש"ח עבור הריבית.  בנוסף נתבע סכום של 10,000 ש"ח עבור שכר טרחתו של בן מלך בטיפול בהשכרה ומה שהיה לאחר מכן. סכום התביעה הכולל הועמד על 129,307 ש"ח. התובעת אף טענה כי נשאה בריבית שנתית של 9% עבור תשלום הארנונה בשל הפיגור וזאת בנוסף להצמדת הסכום.

8.                  הנתבעים כופרים בכך שנחתם בין הצדדים הסכם שכירות בכתב או כי הסכימו לתנאים שכלולים בהסכם השכירות בין התובעת לשוכר הקודם; הם כופרים בכך שהועברה לעיונם טיוטה של הסכם שכירות או לכך שהסכימו לתנאיה. עוד טוענים הנתבעים כי תנאי יסודי להסכם השכירות היה כי יתאפשר להם להשתמש בחצר ומשזה לא התאפשר נאלצו לעזוב את המושכר בתוך תקופה קצרה ולאחר שנגרמו להם נזקים כבדים.

9.                  הנתבעים מתארים כי הפעילו את מסעדת ספגטים באתר אחר אותו נאלצו לפנות ונזקקו למצוא מקום חלופי. במסגרת החיפושים הם הופנו אל המושכר והוסכם ביניהם לבין עורך הדין בן מלך בעל פה כי ישכרו את המקום בעלות של 1,500 דולר לחודש וכי סכום זה יכלול את כל השטח לרבות החצר. עוד הוסכם כי יוכלו לפנות את המושכר בהודעה מראש של שלושה חודשים. הנתבעים אף נאלצו, כך הטענה, לרכוש את מרבית הציוד שהיה במקום תמורת 25,000 ש"ח שאותם שילמו לתובעת וכן שילמו שכר טרחה לעו"ד בן מלך עבור הכנת חוזה שכירות למרות שזה כלל לא הוכן.

10.              כאשר תפסו את החזקה במושכר הוברר להם שצד שלישי טוען כי החצר הושכרה לו וכי הם אינם יכולים להשתמש בה. הם פנו בעניין זה לבן מלך מייד כשנודע להם על טענת הצד השלישי ביום 18.4.05 ואז התכחש בן מלך לכך שהתחייב שיתאפשר להם להשתמש בחצר. בלית ברירה הם נאלצו לפנות את המושכר והודיעו לבן מלך כי המושכר יוחזר בחודש פברואר 2006.

11.              הנתבעים חולקים על מרבית טענות התובעת באשר להעלאת שכר הדירה; המועד שבו הוחזר המושכר לחזקת התובעת ומצבו של המושכר בעת שנממסר להם ובעת שהוחזר.  באשר לארנונה טוענים הנתבעים כי החיוב הוא על שטח גדול יותר מזה הכלול במושכר וכי ניסיון שעשו לשלם את הסכום ישירות לעירייה לא צלח.

12.              הנתבעים טוענים לקיזוז בגין הנזקים שנגרמו להם בשל הפרות החוזה ומצגי השווא מצד התובעת שבאו לידי ביטוי באבדן רווחים; פגיעה במוניטין; הוצאות העברת המסעדה למקום אחר ונזקים שונים. באשר לתביעה האישית כנגד הנתבעים מס' 2-3 כי אין עילה כנגדם מאחר ולא חתמו על ערבות של הנתבעת כלפי התובעת. טענה נוספת שמעלים הנתבעים היא להיעדר יריבות מול התובעת שהיא אחת מתוך מספר בעלים בנכס. יש להוסיף כי לאחר שנשמעו הראיות טענו הנתבעים כי התביעה לא הוכחה באופן מלא שכן אין אסמכתא לסכומים שהתובעת טוענת ששילמה בכלל ולעיריית ירושלים בפרט.

13.              לאחר שנשמעו כל העדים והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה הם הגיעו להסכמה לפיה יפסוק בית המשפט בתובענה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 וזאת ללא נימוקים אך תוך התייחסות לרכיבים החבים במס ערך מוסף.

14.              בהתאם לכך ובהתבסס על טענות הצדדים אני פוסק כי הנתבעת מס' 1  תשלם לתובעת סכום של 56,160 ש"ח.  

15.              לבקשת הצדדים פירטתי את הרכיבים השונים בכדי לאפשר לדעת איזה מהרכיבים חב במע"מ: